מי אוהב לגור בעיר הגדולה והנוצצת עם כול ההשלכות ומי אוהב לגור במושב השקט והרגוע עם כול ההשלכות ..
אולי גם לנו לא ממש יש אפשרות לבחירה גם העירוני חולם לפעמים שהדשא בכפר ירוק יותר והכפרי חולם על כול המותרות שיש בעיר אבל בסופו של יום כול אחד מניח את ראשו על הכר ונרדם בהכרת תודה על מה שיש לו ..
שאני מסתובבת כאן ברחובות אבוג'ה קשה לי מאוד לראות את הקיצוניות של הכפר והעיר סנטימטרים אחדים אחד ליד השני.
מצד אחד ניצבים לידינו וילות מרשימות בבנייה ויקטוריאנית כאשר כול בעל וילה מרשים את שכנו בכמות עמודי השיש שהציב סביב הוילה.
ישנו שער כבד וגדול בכניסה לארמון הפרטי ולרוב ישנם צוות גדול של פשוטי עם שתפקידם לפתוח שער , לסגור שער לעשות פטרול סביב החומות בקיצור ארמון פרטי של איש אחד ..
ומנגד במרחק של מס' דקות ישנם כפרים רחבי ידיים שכנראה האדמה שייכת לביג אוגה (ביטוי לאדם מכובד ועשיר) שמוכר ומקצה פיסות אדמה זעירות לבנייה של בתים .
מרחק מבית לבית הוא אפסי וכול סנטימטר מנוצל לבנייה .
בעלי היכולת עוד בונים את הבתים מלבני בוץ אבל ישנם בתים בנויים מחתיכות של פח וקרשים.
כמובן שאין שום תשתית למים זורמים או חשמל , ותמיד אפשר לראות אותם עם דליים על הכתפיים או על הראש יורדים לערוץ נחל הקטן להביא מים , מילד קטן ועד מבוגר .
אז לא ברור כאן מי חי בעיר ומי חי בכפר כולם באותה הקלחת , באותה מדינה עשירה ביותר מנפט ומחצבים טבעיים אבל מי קרוב לצלחת ומי לא ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה